בתקופה האחרונה הגיעו מגוון רחב של זמרים ישראלים לביקורים והופעות בלוס אנג'לס. זמרי מוזיקה מזרחית כמו אייל גולן, ליאור נרקיס ואביהו מדינה וגם זמרי פופ ישראלים כמו רמי קליינשטיין, ארקדי דוכין והראל סקעת.
זה נכון שתפקידי כעיתונאי היה לכתוב על האמנים הללו ולסקר את הופעותיהם, אך במשך החודשים האחרונים התחלתי להביט בעין בוחנת גם על הקהל הישראלי שהגיע לצפות בהם.
זוהי עובדה ידועה שהישראלים המתגוררים בלוס אנג'לס מחכים בשקיקה להזדמנות לראות את האמנים האהובים עליהם מישראל בהופעה כאן, וזאת מכיוון שכל הופעה כזאת היא מבחינתם איחוד מרגש עם הדבר הכי קרוב לארץ ישראל.
אם כך הדבר, מדוע נוכחתי לדעת כי לכל הופעה של זמר ישראלי הגיע קהל בעל פרופיל מעט שונה? להופעות של זמרי המוזיקה המזרחית הגיע בעיקר קהל בעל מוצא מזרחי, אשר רובו מתגורר באזור הוואלי של אל איי, ואילו להופעות של זמרים ממוצא אשכנזי – כמו ארקדי דוכין ושלמה גרוניך הגיע בעיקר קהל בעל מוצא אשכנזי שרובו מתגורר בעיר. החלוקה הכל כך ברורה הזאת בהופעות הטרידה אותי. האם בלוס אנג'לס, בשנת, 2015 הקהל הישראלי עדיין בוחר את המוזיקה שלו על פי שורשיו ומוצאו האתני?
בחודש מאי האחרון ראיינתי את שלומי שבת, ¬מהזמרים הישראלים המפורסמים ביותר שהגיעו לכאן בשנים האחרונות.
אם נבקש להשוותו לזמרים אמריקאים, הרי ששלומי שבת הוא הסטיבי וונדר שלנו. שבת הוא מה שנקרא “זמר נשמה”, ששיריו הפכו מזמן לחלק גדול מהתרבות הישראלית, והמוזיקה שלו חולשת על פני כל המגזרים בישראל.
שבת סיפר לי בהתרגשות על החוויה להופיע מול קהל ישראלי וחלק עימי שבמהלך ההופעה, כאשר הביט בקהל, הוא ראה דמויות שונות ומגוונות: ישראלים חילונים, ישראלים דתיים חובשי כיפות, ישראלים ממוצא מזרחי וישראלים ממוצא אשכנזי.
הקהל המגוון בהופעותיו של שבת הוא תוצאה של למרות היותו זמר ממוצא תורכי, הוא מצא נוסחא מאוד מסויימת במהלך הקריירה שלו לכתיבת מוסיקה שמושפעת גם ממגוון השורשים היהודים, שורשים אירופיים של תרבות יהודי אשכנז, שורשים ספרדיים של תרבות יהודיי המזרח, שורשים ים תיכוניים ושורשים ישראלים.
בשיחתי עימו ניסיתי להבין מהי למעשה מוזיקה ישראלית? האם יש דבר כזה בכלל? הרי ישראלים הם בעצם תערובת של יהודים ממקומות שונים בעולם.
בחמשת השנים האחרונות עברה המוזיקה הישראלית מהמורות לא פשוטות. המוזיקה של זרם היוצרים ”האשכנזים”, אשר שלטה במשך כמה עשורים בתרבות המיינסטרים הישראלית והושמעה בתחנות הרדיו המרכזיות באופן כמעט בלעדי, החלה מאבדת מכוחה, תדירות השמעתה ברדיו פחתה בצורה משמעותית והיא כבר איננה מכתיבה את סדר היום של המוזיקה בישראל.
לעומתה, הפך זרם המוזיקה המזרחית למוביל העיקרי ואחרי שנים רבות של בידוד חברתי שבהם זמרים וזמרות ספרדים כמעט ולא היו מושמעים בתחנות הרדיו, ונדרשו למצוא את פרנסתם באירועים משפחתיים כמו חתונות ובר מצוות, הגלגל התהפך לו, וכיום הזמרים המזרחים שולטים בתעשיית המוזיקה המקומית ומרוויחים כסף רב בהופעות גדולות בישראל ובעולם.
אין דרך עדינה לומר זאת, להופעותיהם של הזמרים המזרחיים הגיע בעיקר קהל ישראלי מזרחי, או כפי שמכונה כאן בארצות הברית יהודי-”ספרדי”, ואילו להופעותיהם של הזמרים “האשכנזים” הגיע בעיקר קהל מעדות ה”אשכנז”.
חלוקה זו איננה נעשת במחשבה תחילה או מתוך סלידה מזמר מסויים מפאת שורשיו.
חשוב להבין שמוזיקה היא תוצר של תרבות, והמשמעות של כך היא שאנשים שגדלו בתרבות מסויימת למדו להכיר ולאהוב את המוזיקה שהושמעה בסביבתם.
אני מבין לחלוטין שיותר קל לנו להתחבר למוזיקה שמזכירה לנו את הבית, למנגינות שהושמעו באוזנינו בזמן הילדות ולטקסטים העוסקים בנושאים שאותם אנו מכירים .למעשה זהו אותו תהליך שקורה באופן כה טבעי בבתי הכנסת בישראל ובלוס אנג'לס: רוב היהודים ממוצא ספרדי יבחרו ללכת לבית כנסת ספרדי ולשמוע את התפילות במבטא הספרדי המוכר להם מהבית, ואילו יהודיי אשכנז יבחרו ללכת לבתי הכנסת האשכנזים כדי לשמר את סגנון התפילה אליו הם רגילים.
אז נכון, לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור ומה שילדים ינקו מילדותם בבית הוריהם ובבתי הכנסת שאותם היו פוקדים הם כנראה ינחילו בעתיד לילדהם.
אך אם זאת, חשוב שאנחנו כציבור יהודי נהיה חשופים למגוון רחב של מוזיקה יהודית כדי שלא נאבד חלק משורשיי התרבות היהודיים שלנו. בקהילה היהודית והישראלית בלוס אנג'לס המוזיקה אליה נחשף הקהל היום תהפוך להיות המוזיקה הישראלית של המחר.
ילד יהודי אמריקאי ממוצא “ספרדי”, אשר יחשף למוזיקה של אייל גולן ובמקביל לכך, גם למוזיקה של רמי קליינשטיין לא יבחין בינהם ועבורו שניהם יהיו זמרים ישראלים ששרים מוזיקה ישראלית.
כך למעשה, נסיר את המחסום בין שתי התרבויות וניצור מוזיקה אחת מוזיקה ישראלית שמספרת על התרבות שלנו ואשר הלחנים והמנגינות שלה מגיעות מהשורשים הספרדיים והאשכנזיים גם יחד.
בסופו של יום הבנתי ש”מוזיקה ישראלית” היא בעצם מוזיקה שנכתבה בראשיתה בישראל ותחילת דרכה היא כנראה במוזיקת הרוק הישראלי של הדור השני בארץ (ילדיי המהגרים.)
המוזיקה של יוצרים ישראלים הופכת לסלע תרבותי אמיתי כאשר היא משלבת בין שתי התרבויות של מזרח ומערב. אמנים כמו בועז שרעבי שאומנם שר לחנים של יהודיי תימן, אך בנוסף גם משתמש בכלי נגינה מערביים כמו פסנתר וכינור. הטקסטים שלו שעוסקים בנושאים שנוגעים לכל הקהל הישראלי כבשו את לב הקונצ'נזוס הישראלי. כך גם שלומי שבת, שכתב שירים כמו ”בגלל הרוח” ו”לכל אחד”, אשר הפכו להמנונים ישראלים. בעשור האחרון עושה זאת בצורה נפלאה גם עידן רייכל, שלקח מוזיקה אתנית ומוזיקת עולם וחיבר להן מילים בעברית גבוהה לעיתים תנ”כית כמעט.
החיבור בין מזרח ומערב יוצר את “הישראליות” שלנו לא רק במוזיקה אלא בכל דבר. להיות ישראלי זה לדעת לקבץ את השורשים היהודיים מכל העולם ולעשות מהם מתכון אחד, טוב ומנצח. נכון יהיה, אם נדע לעשות זאת גם כאן בלוס אנג'לס.
Did you enjoy this article?
You'll love our roundtable.
Editor's Picks
What Ever Happened to the LA Times?
Who Are the Jews On Joe Biden’s Cabinet?
No Labels: The Group Fighting for the Political Center
Latest Articles
Jewish Institutions Must Do Better When It Comes to Jewish Students
Of Prayers and Grape Leaves
Table for Five: Sukkot
Rosner’s Domain | Defying America: 1973 to 2024
The War for October 7
More news and opinions than at a Shabbat dinner, right in your inbox.