From Russia with “love”- Anna’s Story

הכל התחיל בשכונת פועלים מרופטת ורווית אנטישמיות בחארקוב אשר באוקראינה.

תמונה ראשונה:השנה היא 1975, אסתר רבינוביץ הקטנה בת השנתיים, עיניים כחולות יפות, לחייה מלאות וורדרדות,ילדה יהודיה יפיפיה, מלאת החיים עד אז, פורצת בבכי קורע לב. אבא מיכאיל רבינוביץ נמלט מהבית, אמא רחל דולקת אחריו עם סכין גדולה,משליכה אחריו בזעם את כל חפציו, בחדר המדרגות הם נאבקים זה בזו לחיים ולמוות,לאמא רחל אין מה להפסיד, הסכין חולפת מילימטרים קטנים מעורק הצוואר, הסכין נתקעת במזוודה, הם מחליפים מהלומות וצעקות. אסתר הקטנה עומדת ורואה, היא מבועתת, צורחת מפחד, היא מנסה להאחז בידה של אמא האוחזת בסכין, הסכין חולפת בשערה וגוזמת חלק מהקרקפת. אנה מוטלת על הריצפה מדממת. זעקות הפלצות של אמה רחל גוברות ,השכנים מזעיקים משטרה ואמבולנס. “לך לכל הרוחות ,לך לזונה שלך,תחזור למיטת הזנונים שלה, לא רוצה לראות את הפרצוף הבוגדני שלך,אל תחזור הנה יותר” רודפות הצרחות את אבא מיכאל
שנתפס במיטה עם בחורה צעירה, באתר הסקי וגלש אל בין חמוקיה של אהובתו הצעירה. אסתר הקטנה מובלת באלונקה ורואה את אביה האהוב בקלונו, בוכה ושבור, אוסף את חפציו הזרוקים על המדרכה, נכנס ללאדה הקטנה הירוקה, ובורח משם כל עוד נפשו.
תמונה  שניה: אמא עומדת בתור שעות במשרד הפנים בחארקוב. אסתר הקטנה נאחזת בשמלתה ובוכה.אמא מודיעה ביובש לביתה כי החליטה לשנות את שמה מאסתר לאנה: ” הילדים בגן ישמעו שאת יהודיה ויגמרו אותך,מכות תקבלי,מכות, יקראו לך בשמות גנאי, את חייבת להחליף את שמך לשם של גויים”.אסתר הקטנה לא מבינה מה זה גויים,למה שיכו אותה, היא לא עשתה דבר, היא לא מבינה מה פירוש יהודיה, למה היא צריכה להפרד מהשם היפה כל כך. היא אוהבת ורוצה להשאר אסתר,  מה יקרה לשם שלה, מי היא תהיה עם שם חדש של מישהו אחר, שם של מישהו זר.  במשרד הפנים, הפקיד חמדן וחרמן, אמא מנסה לשכנע אותו,.כבר שנה היא מגיעה למשרד הפנים, מגיעה לאותו פקיד כל פעם,שמנסה להצמיד אותה לקיר משרדו ולהכניס את היד מתחת לשמלה. ” למה היהודים המחורבנים עושים לנו צרות, למה משנים כל הזמן את השם” הוא רוטן,” זה לא יעזור לכם, אנחנו נטפל בכם”.
הפעם אמא מאופרת יפה,לבושה בשמלה עם מחשוף גדול ,מחייכת זיוף גדול,מביאה איתה שקית חומה, מלאה עם רובלים ומשחילה לפקיד ומלטפת לו את הזרוע , הוא מונה את השטרות ומטביע חותמת גדולה על התעודה האדומה, זהו, אסתר רבינוביץ איננה יותר, הנה אנה סטרט.
תמונה שלישית: הגננת לא משתכנעת, היא  יודעת שאנה היא יהודיה, לא יעזור השם החדש,היא יודעת להבחין בין יהודיה קטנה שחורת שער, לנוצריה בלונדינית, אף סולד וזוללת בתיאבון כריך עם קוטל חזיר. הגננת מתנכלת לאנה, היא מושכת לה בשער,היא מכה לה בישבן,  היא היא שמה לה מלח בתוך הדייסה, הקומפוט  גם מלוח,  הגננת דוחפת לה כוס חלב מקולקל.
גם כך, אנה לא מספיקה לגעת באוכל של הגן, הילדים חוטפים לה את האוכל ומשליכים לפח. הם מכניסים לה עכבר לתיק האוכל הם דוחפים אותה בחצר, נוגעים לה בין הרגליים וקוראים לה “ז’יד ז’יד”.
תמונה רביעית:השכנה הזונה, חוזרת ממאסר בבית הסוהר לנשים. האישה, גויה גדולה, בהמה עבת בשר, מסריחה .צוחקת בפה מלא שיניים רקובות, ארבע ילדים מסמורטטים תלויים על זרועותיה השמנות.  היא מתנכלת לאנה, יורקת עליה ודוחפת אותה בעוברה בחדר המדרגות.פעם היא מטיחה את הכלבה הקטנה של אנה על הקיר, הכלבה בהריון הגולגולת מתנפצת והעובר ניתז אל המדרגות.

אנה מתפרקת,המחזה המזויע והמתפלץ,אמא רחל מגיעה בריצה,מקל ענק בידה, בשתי איוחות גדולות הזונה מאבדת עין ושיניה מתעופפות. אמה מנפנפת ידה בחוסר סבלנות ואומרת בביטול מעל השיקצה הגונחת: “אנה,  לא נורא, גם אני עברתי את זה “.
השכן רץ למשטרה.  שוטר מגיע, כשרואה את הפרוצה שרועה על המדרגות,שדיה העצומים משתפלים בכבדות,רגליה מפושקות לכל עבר, היצרים בוערים בחלציו. דוקא הוא נדלק על האישה היהודיה היפה והאמיצה. הוא מתחיל להתקדם לעברה בזהירות,כאילו להרגיע את הרוחות, השכנה הבהמה רואה שוטר רוסי גוי, , צוחקת צחוק ניבזי ,שיניה הרקובות אדומות מדם,היא עדין רוויה אדי וודקה ,היא נרגעת, לא רוצה להתעסק עם המשטרה, אנה ניצלה.השוטר חוזר בערב עם זר פרחים,אמא לא פותחת לו את הדלת.

אנה בת ה 12 ,ללא דמות אב או גבר במשפחה. אמא אומרת : ” אני לא מוכנה לתפור לאף גבר את המכנסיים”.
אנה הולכת ברחוב בוחנת ומחפשת גברים נאים, ניגשת אל  גבר זר אחד ושואלת “אתה רוצה להיות אבא שלי?” ומביאה אותו הביתה.אמא לא מכניסה אותו.

הצלה משמים

בתמונה הבאה, השכן הצועני דופק בדלת,אנה לבד בבית, הוא נכנס לדירה ורואה את הילדה היפה בת השלוש עשרה, הוא מכניס יד אחת למכנסים ואת ידו השניה מתחת לחלוק של אנה. באותו רגע נפתחת הדלת של דייר המשנה,הצועני בורח, אנה לא מצליחה להרדם בלילות,סיוטים.,טראומה. אמא לא רוצה לשמוע ,היא עברה דברים דומים שהיתה נערה היא אומרת.לא קרה לך כלום.אמא היתה בתולה עד גיל 32 כשהתחתנה,למרות שנאנסה מספר פעמים. חולפת שנה והנה הן נמצאות בבית מכרים,המבוגרים משחקים קלפים ושותים וודקה. אנה  כבר בת 15,ילדה מפותחת , בן דודה בן 17 הם מדפדפים באלבום תמונות ,לפתע אנה מוצאת עצמה על הרצפה והבחור כבר חודר ועושה בה מעשה אונס, היא מנסה לצעוק, אך הוא סותם לה את הפה. “אם תדברי אספר לכל המשפחה, עכשיו את כבר מקולקלת ואני מקולקל ושנינו נהיה ביחד”.
הוא מגיע אליה הביתה כל יום ודורש את  המנה היומית שלו, הוא אונס אותה שוב ושוב, היא מתכנסת לתוך עצמה, מפסיקה לאכול. אמא  מגיעה הביתה בערב ולא מבחינה בבתה המצטמקת, בעיגולים השחורים סביב עיניה מחוסר שינה. אבל אנה לא אומרת כלום, שיחשבו שזה מהמתח של בחינות הבגרות. אנה לא מתלוננת, אין טעם, מי יאמין לה, היא מבלה כל היום במסתור, מתחבאת מהאנס על העצים בפארק הסמוך. יום אחד מתקרב בחור נחמד וחסון ,ושואל אותה מה היא עושה על העץ. אנה לא עונה, היא מדברת עם הציפורים,עושה תנועות באויר, ובוהה בעננים. הבחור מטפס על העץ ומנסה לדובב אותה. כך מדי יום, הוא מביא לה עוגה ומשאיר אותה לידה על הענף, לפעמים גם איזה פרי טרופי נדיר. אחרי כמה ימים אנה נרגעת והם מדברים. איואן גר בשכונה ואמא שלו יהודיה. יש לו שיער שחור סמיך וזקנקן גברי צמוד. עלם חמודות מחונן מידות.
“איואן הציל אותי מהבבן דוד האנס וגם  ממוות נפשי אנורקטי בטוח”, מספרת לי אנה, “הבחור האנס, ראה שיש לי חבר, והפסיק לבוא”. איואן לימד את אנה על העולם מסביבה ,עולם שלא הכירה.העולם שלה הצטמצם על השרדות מהתנכלויות בלתי פוסקות של הנערים הנבערים. אמה לא תמכה בה לרגע, היא היתה עסוקה בפרנסתן עם המשכורת הדחוקה. לא היתה לה סבלנות לטרוניות וליללות של ביתה,  שתיהן התכנסו לפינותיהן והתבודדו לעניניהן.  “למי היה כסף אז למוצרי מותרות, גם לא הבנתי מה קורה סביבי”, נאנחת אנה, “לא ידענו  מה זה נייר טואלט, השמשנו בנייר אריזה או עיתון, לא ידענו מה זה קונדום או טמפונים, שהיתה לנו וסת, היינו גוזרות סדינים ישנים או סמרטוטים שמצאנו וכיבסנו ביד”. אנה היתה מבלה בכל יום שעתיים בתור למצרכי מזון, שהיו מוקצבים במשורה. אמה חזרה מהעבודה בשבע בערב, אכלה משהו חטוף והתמוטטה למיטה, לא היה לה כוח להקשיב לתלונות של ביתה.
“המשפחה של איואן אימצה אותי,אמא שלו הפכה לאמא שלי,היא נתנה לי חום והבנה,היא הקשיבה לי ולימדה אותי על החיים “, מאירות העיניים הכחולות של אנה, “איואן לימד אותי מהי אהבה ותמך בי, הוא היה חבר ופסיכולוג שטיפל בטראומות שלי והוציא אותי מהן”.

ארץ ישראל

“באותו יום שישבתי על ענף העץ בפארק”, נזכרת אנה , “ואיואן טיפס על העץ, הייתי חולמת על ארץ ישראל. שמעתי סיפורים משני ילדים יהודים בבית הספר וגם נתנו לי לקרוא ספר , ” במשעולי ציון” , שהיה ספר אסור ואם היו תופסים אותנו, היינו הולכים לבית הסוהר”.
באותה תקופה כבר היו להן כמה מכרים ששלחו דרישת שלום מהארץ תמונות של בן בצה”ל ומדי פעם תפוזים ומטעמים מישראל. 
“הכי אהבתי את הדבש, ואת החלבה והתמרים” מצטעפות  עינים הכחולות,”אמא התחילה לדבר איתי על זה שנקבל ויזה ונסע לישראל, אבא שלי והבן שלו מנשואיו הקודמים, הצליחו להגיע  כבר לשם וכתבו לי פתאום, אבא כתב שהוא מתגעגע ורוצה שאצטרף אליו”.
אך כמו בכל סיפורי האהבות הנכזבות גם כאן צצה דילמה, איואן אהובה היה פטריוט רוסי יותר מיהודי ציוני, ועמד על כך שתשאר איתו ותכנן להתגייס לצבא האדום. אנה החליטה לראות את ישראל לפני שתעשה החלטה סופית,ואכן
כך היה.
“בשנת 88 אבא שלח לנו כרטיס ונסענו לביקור בארץ,היינו בטוחים שהגענו לגן עדן,הכל נראה לי כמו חלום,והחלטה גמלה בליבי לעלות לישראל”.
שנה לאחר מכן בעזרת הסוכנות ארזו שתי הנשים את מטלטליהן ואת הכלב  החדש והאהוב ועשו עליה .
אך החלום התנפץ מול המציאות הנפשית העגומה,אנה לא הצליחה להחזיק מעמד בשום משרה. ” בכל מקום עבודה שהתקבלתי אליו,ללא כל בעיות,כשהיה בוס זכר, בתוך תקופה קצרה הוא החל להטריד אותי באופן בלתי אפשרי מבחינתי. ברחתי מכל העבודות כי המנהל היה מנסה להשכיב אותי.”
בתוך שנה עברה אנה עשרות עבודות והרבה מאוד מצבים לא נעימים בלשון המעטה, “בחלק מהמיקרים  הבוס היה כלכך נחרץ ותובעני שכבר החלטתי לוותר רק שיעזוב אותי במנוחה. אבל הוא המשיך לדרוש ושוב נטשתי”.
אנה מודעת לפסיכולוגיה שלה, של חסכים קשים באהבה מילדותה העגומה, שהובילו למצבים בהם נמצאו גברים רבים המפרשים את הניצנוץ המרצד בעיניה הכחולות כהזמנה מינית מפורשת, בעוד שכל רצונה היה בוודאי בתשומת לב וקצת חום. כאשר היא הגיעה להכרה זאת ועמדה על סף יאוש, ניכרה הזדמנות לפניה לנהל  שני כשרונות מוזיקאלים שהכירה ויצגה אותם במועדון לילה רוסי בתל אביב. בתוך זמן קצר החלה להפיק הופעות ולבסוף אף פתחה מועדון לילה רוסי משלה שהצליח באופן אדיר. אנה עלתה על גלי ההצלחה והחלה גורפת כספים. מניהול המועדון והמסעדה ייצגה גם אמנים רוסים וקידמה אותם בטלויזיה הרוסית. עשר שנים לאחר עליתה ארצה רכשה דירה משלה והחלה להפיק תוכניות טלויזיה ורדיו רוסיות.
“יום אחד הגיע לי טלפון מאיואן, הוא סיפר לי שהתחתן ועבר לגור בארצות הברית. מקולו הבנתי שלא הכל כשורה.אבל בשלב ראשון לא חקרתי אותו”.

איואן חוזר לחיים של אנה

“בכל פעם  בילדותי, שהיה לי מקרה עם אמא, נשבעתי שלא אעשה, את מה שהיא עשתה לי, לילדים שלי או  לילדים של אחרים. למדתי להגיב בצורה מאוד שקולה ומחושבת על כל התפרצות או צעקות שלה. שבגרתי וקרו לי תקריות מסוכנות ממש, ידעתי לצאת מהן בשלום. קרה שנתקלתי בביריונים רוסיים באמצע הלילה והבחור שליווה אותי הביתה ברח ונשארתי לבד עם בחורים ענקיים שכבר תכננו איך להשכיב אותי, ואני פשוט  הגבתי בשקט, בלי פניקה, והלכתי משם בריאה ושלמה. זה גם קרה לי עם ערבים בשכונת טירה, שכבר עמדו לקפוץ עלי ועל חברה שלי ואני פשוט הודעתי להם בקור רוח שלא כדאי להם להסתבך איתי ושאני יוצאת מפה  עכשיו ובלי שום  ענינים ובעיות.”

אנה עבדה עם אמנים ישראלים רבים וידעה לטפל בסלבריטיז הכי גדולים. ” החברים הכי טובים שלי היו אביהו מדינה וננסי ברנדיס וגם דודו פישר ומוטי גלעדי. השתדלתי לעבוד רק עם מי שענין אותי ומצא חן בעיני, אף פעם לא ויתרתי, לא התפשרתי ועמדתי על שלי” היא מוסיפה.

“>Find more photos like this on EveryJew.com

בשנת 2005 מגיע איואן בפעם הראשונה ארצה, ומספר לה על אשתו הרוסיה ושתי בנותיו. אנה מרגישה שמשהו לא בסדר. לאחר הביקור קצר הוא חוזר לארה”ב, אך התחיל להתקשר אליה כמעט כל יום.
בשיחות טלפון טראנס אטלנטיות מתברר שיש בעיות רציניות עם האשה, אנה מנהלת שיחות טלפון עם שתי הבנות שמעצבנות את האמא שלהן והיא מתחילה לקנא בקשר שלהן עם אנה. היא מתעמרת בבנות, מכה אותן ומורטת את שערותיהן ולבסוף גם מגלחת אותן. הן מתרחקות ממנה בפחד ובמאוס,  אנה מתקרבת לבנות יותר ויותר, בשיחות טלפון שנערכות באמצע עבודתה בטלויזיה. כולם יודעים שאסור להפריע לאנה כאשר היא מדברת עם ה”בנות שלה” מאמריקה. הבנות מצהירות שהן רוצות את אנה לידן, ואנה מקבלת את ההזמנה מהבנות לבוא לארה”ב והיא מחליטה לעזור לאיואן במצוקתו .
אוליאנה, אשתו המטורפת של איואן ממשיכה להוציא את תיסכולה ומררתה על הבנות ומתעללת בהן.  היא נכנסת להריון שוב,כדי להחזיק את בעלה,איואן שלא יברח. באמצע ההריון היא נטרפת ומחליטה להפטר מהולד ולהתאבד. היא  אומרת לבנותיה שאם אביהן לא ינתק את הקשר עם אנה היא תקפוץ מרב הקומה שם הם גרים. היא מספרת לבנות שקרים והבלים על אנה.
אחרי הלידה, אוליאנה מתחרפנת לגמרי,  בינתיים אנה  עדיין בארץ עסוקה בקרירה הטלויזיונית שלה, אבל מטפלת באיואן והילדים ברמוט קונטרול. בשנת 2006 , בחוסר ברירה, אנה נוסעת לאמריקה לנסות לטפל במשפחה של איואן שכבר אז נהיית למעשה משפחתה.
אנה מטפלת מאמריקה גם בעסקי ההפקה שלה  בארץ וגם  מטפלת בילדות של איואן. אוליאנה מנסה להתאבד ולא מצליחה. היא  מאושפזת  בבית חולים לחולי רוח במצב קשה .  אנה נתקעת עם שלושת הילדים ומאבדת את כרטיס הטיסה חזרה לישראל וגם מפסידה את עבודתה בארץ.לפתע היא מטופלת עם תינוק ושתי בנות קטנות, אבל  בעזרת הסבתא היא מצליחה לייצב את המצב.

תיאטרון האבסורד

בינתיים מגישה  אוליאנה  צו מניעה נגד אנה וטוענת שהיא מנסה לגנוב את ילדיה ולהשתלט על בעלה. בית המשפט פוסק לטובתה חרף מצבה הנפשי המעורער. השופט  ערל הלב , רושם בגזר דינו כי אנה משתמשת  בחוסר רגישות וציניות ומוסר את הילדים לאישה שנפשה התבלעה לגמרי.  אוליאנה מנסה להתאבד שוב ומאיימת להרוג את הילדים, השרות לילד מוסר את הילדים לאביהן אבל דורש מאנה לא לטפל בילדים יותר משלוש שעות ביום. אוליאנה משתחררת ותיאטרון האבסורד מעלה מערכה נוספת, היא מתעללת בילדיה  והבת הגדולה דורשת שאימה תלך לטיפול פסיכיאטרי.
אנה עוברת לגור עם איואן והבת הגדולה, היא מקימה עסק של סחר בלימוזינות עבור האוליגרכים הרוסים. בשנת 2008 אוליאנה מגישה בקשה לגירושין. היא מספרת לילדים שאנה משתגלת עם איואן ומוסרת להם פרטיים דמיוניים על הביצועים המיניים שלה ושלו. היא מאיימת שוב שאם אנה לא תעזוב את איואן היא תבוא בלילה ותרצח אותו. הבנות באות אליה ורואות אותה מסתובבת עירומה בדירתה ומשמיעה איומים וצוחקת ובוכה לסירוגין. בשלב מסויים היא תוקפת את הבנות  והמשטרה אוסרת אותה ומקבלת צו הרחקה מהשופט.
אוליאנה עוברת לגור במקום אחר,  איואן משלם את  ההוצאות בית המשפט ועורכי הדין וכן שולח לה אלפיים דולר לכל חודש.
סיפור האבסורד ממשיך בבית המשפט לעניני משפחה שמבטל את צו בית המשפט המחוזי ומחזיר שני ילדים מהשלושה לרשות האמא המעורערת ואינו מקבל את פסק הדין של בית המשפט הפלילי ולא את העובדות והעדויות לגבי מצבה הנפשי העגום של האם. 
בית המשפט מקבל את העדות שאוליאנה השתוללה ואיימה על  השוטרים שבאו לאסור אותה בכמה הזדמנויות וכן את עובדת ההתמוטטותה בביקור עם הילדים. בית המשפט לא מקבל את העדויות שהיא מתעמרת בילדיה ושוב מוסר לה את החזקה בילדים למרות בכיים ורצונם להשאר עם אנה ואיואן.שני בתי משפט, פעם השופט הפלילי נותן צו הרחקה ופעם אחרת  בית המשפט לעניני משפחות מתעמר באנה ומאשים אותה  במצוקת הילדים . לבית המשפט לא איכפת מגורל הילדים, הוא מעדיף להעבירם לבתים אומנים או מוסדות מאשר להיעתר להפצרותיהם לחיות עם אביהם וחברתו שהיא כמו בת משפחה ומקובלת על הילדים. לדעתה של אנה המערכת מזינה את עצמה ומנציחה כל בעיה בכדי לקיים את המערכת ולקבל תקציבים עלידי הנצחת התיקים וגרירתם במשך שנים. המערכת מזמנת אנשי מקצוע ועדים,פסיכולוגים ועובדים סוציאלים ומשלמת להם הון תועפות להשמיע את אשר המערכת רוצה לשמוע.

אפילוגו

אנה מתחילה ללמוד את החוקים ופסקי הדין בכדי להאבק בגרושתו של איואן, היא סיימה לאחרונה קורס ממשלתי של מוניטורים שתפקידם להשקיף ולפקח על הקשר בין ההורה שילדו נלקח ממנו לילד שנמצא עם ההורה השני. תוך כדי לימודיה ,וקבלת התעודה הבינה אנה את הבעיות ,הקשיים,השגיאות והטעויות שעושה המערכת בטיפול בילדים והורים במצוקה.

אנה למדה  שהיא מצוינת  עם ילדים, היא משפרת את איכות החיים של הילדים הנמצאים במצוקה בתהליך המאבק בין ההורים המתגרשים.
יש לה יכולת איבחון, היא רואה את כישרון ההישרדות של הילדים שנמצאים במצוקה וזה בא לביטוי כשהילדים מעריכים את הטיפול בהם.

אנה הפכה לעיר מקלט  להורים עם ילדים במצוקה, אבל בחוסר תקציב, היא אינה יכולה לטפל בכל כך הרבה  ילדים ורוצה  להקים עמותה שתעניק מקלט לילדים מיוחדים במצוקה, ילדים שפתוחים לשיפור בחייהם וכמהים לחיים נורמליים עם הרבה חום אהבה והערכה.
לפרטים ועזרה הנה האי מייל של אנה{encode=”SVNֹ_ANA_ESPHIR@LIVE.COM” title=”האי מייל של אנה”}