איך נשרפתי על שרוף ויצאתי עם כוויות אהבה בוערת
קריאה חובה לכל אוהבי ארץ ישראל היפה..
מאת :מיכה קינן
המפגש עם עינת שרוף החל צונן צפוד ומנומס, צנחתי על המושב הקר בבית הקפה מוכה רוחות ופרצים וממולי יושבת קפואה
מלכת הזמר הישראלי. שפתיה החלו להכחיל ורטט של צינה חלף בלחייה.הסרתי את המעיל החם
ועטפתי אותה במחווה אבירי.בתוך שעה קלה נמוגו אדי הכפור והאוירה החלה להתחמם,אלא שלא היה כל תנור ,אח או מיחם בסביבה,החום קרן מעינת שרוף.נדהמתי מהשינוי , מלכת הזמר הפשירה את נטיפי הקרח שקפאו על חלונות הקפה, טיפות רותחות ניקוו על הריצפה וקיפצצו בגיל לצלילי קולה החם והמזמין של נסיכת המדבר.
אודה ולא אבוש ציפיתי לפגוש אלופה יהירה ושחצנית, ששמעה יצאה לכל קצוות הארץ,מאות אלפי מעריציה נשאוה על כפיים מערב שירה למשנהו. זמרת עם קול ענק ולב בגודל האוקיינוס. והנה מתברר כי היא באה הנה כדי לעשות לנו רק טוב. אישה נאה ותמירה,חיוך כובש ולב יוקד, על כל מילה של פרוזה מתרוננות לה ארבע שורות של שיר. גם אם אין לכם מצב רוח לשיר – תשירו. חיבוק גדול ממנה והנך במנגל נפשי,הלב והטחול שלך נצלים בגריל של קולה החם והאוהב. אין ולא הייתה זמרת כמוה בתולדות המוזיקה הישראלית. הראיון הפך להופעה,האישה הזאת היא תופעה,והכתבה שלפניכם באה הישר מהנשמה.
מלכת המדבר
ההיסטוריה של שרוף רושמת דף ראשון במושב חצב הדרומי אותם הקימו קבוצת עולים חדשים מטריפולי שבלוב.משפחת חלפון,הביאה איתה בין מטלטליה גם פסנתר מקשים קטן שהיה נדיר ביותר בשנות החמישים הצנועות.לובה אליאב היה שר החקלאות, הוא לימד את המשפחות שהגיעו מצפון אפריקה להשתמש בכלים חקלאיים ולימים המושב שגדלה בו, חצב, הפך להיות משגשג. הילדה העליזה והמתרוננת החלה לשיר ולנגן, עוד טרם לימלמה: ‘אבא, אמא’. בגיל שלוש היתה מגבבת את קוביות העץ בגן הילדים של המושב ונעמדת קוממיות ומתחילה לזמר.מאז, היא חייבת לטפס על דבר מה, בכדי לפצוח ברון,יהיה זה דלי או שולחן, היא זקוקה לבמה כמו אויר לנשמה .היא זוכרת את השיר הראשון ששרה, ולתדהמתי היא קמה באמצע הקפה ופורצת ב – ‘היה היה פנס בודד בקצה שכונה’, ואני נער מקהלה מזדקן, לא יכול שלא להצטרף, בקול נמוך משהו, ‘והוא האיר את ילדותינו הקטנה’….וכך זה ממשיך לכל אורך הראיון ,שורה של מלל ומיד בהשלמה והרמוניה, כמו במשחק אסוציאציות ילדותי, אנחנו נזכרים בשיר.
“לובה אליאב, ז”ל, אימץ את אבי, בן ציון חלפון” שרוף מעלה זכרון, “שהיה מזכיר מושב חצב, ולימים מזכיר תנועת המושבים, ולאחר מכן סגן שר החקלאות. אבי נהרג ב-77 בתאונת דרכים בצומת כנות, כשהוא בן 48. אני הייתי רק בת 14, מוזר לי, כי זהו כמעט גילי היום, וכל השנים הייתה לי אובססיה לעבור את הגיל הזה. חשבתי על זה כל החיים, איך זה מרגיש להיות יותר מבוגרת מאבא שלי”.
לעינת שרוף יש היסטוריה לא קטנה בדרום הארץ, ובמיוחד במדבר.
” בתחילת שנות ה-80, כששתי בנותיי התאומות היו ממש קטנות,אחותי ראתה מודעה, שמחפשים זוג שינהל מסעדה בצומת קציעות בנגב.
“החלטנו לעשות מעשה חלוצים ולרדת דרומה, תוך יומיים ארזנו ועברנו. היה לנו קל להחליט, כי זה היה נוף ילדותנו”, מעלה עינת זכרון מדברי. הפונדק היה בסגנון הסרט “קפה בגדד”, שבעלה והיא עבדו בו והיה בבעלותם.
“אפשר היה לאכול אצלנו סלטים ובשר באסכלה (” אתה מכיר את המילה ‘אסכלה’ יענו מנגל “) , ולשמוע ברקע את אריק איינשטיין וג’ו קוקר. בנופי המדבר של אז זה היה דבר די נדיר”.
“א
יך התחלת את הקרירה שלך כזמרת
?” שואלת הסקרנות.
“באותה תקופה היינו בקדש ברנע, יום אחד נפל לי האסימון שאני זמרת ויכולה להופיע. בקיבוץ רביבים, השכן, היו מזמינים לפעמים לשירה בציבור בחגים. נהייתי חלק מהרכב שקראו לו ‘סמטה מדברית’ והופענו בשביל הכיף. יום אחד, לובה אליאב ,ארגן אירוע גדול עבור הסוכנות היהודית וביקש שאופיע. הוא שידך ביני לגיטריסט מדהים, יגאל חרד, ושבוע לאחר מכן, יחפה בג’ינס קצר עליתי לבמה הישר ממקשת האבטיחים. שרתי את השיר ‘למדבר שאנו’, שמאז הוא ההמנון שלי. את הרגע המתוק הזה של ההתחלה, לא אשכח עד יום מותי”, ושוב אנחנו עושים את ” לי לי לי לי לי ……למדבר שאנו” והמלצרית השיקצה הבלונדינית בוהה בנו בסקרנות של ד”ר צ’ארלס דארוין באיי גאלאפוגוס.
“מה את יודעת על ההיסטוריה של שירתינו הציבורית בישראל?”
“עד לא מזמן שירה בציבור הייתה נחלתם של המבוגרים “, אומרת שרוף בכובד ראש ומפשילה את שרוולי מכנסיה ומשחררת את הנעליים הלוחצות “, אותם מבוגרים שמתרפקים על ימי הזמר העברי ועל הימים שבהם רקדו ריקודי עם ועלזו בחוצות העיר במעגלים . כיום השירה בציבור היא גם נחלתם של הצעירים. בשנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה בפופולאריות של ערבי שירה בציבור
הן בקרב צעירים בגילם והן בקרב צעירים בנפשם. חייבים לקשר את הווי שירה בציבור לימי קום המדינה העליזים והאוטופיים אבל מסתבר כי היו כאלה אירועים עוד בטרם קמה המדינה והיו נהוגים גם בקהילות יהודיות בגולה ולא רק בישראל כפי שחושבים. הדור הצעיר מיד מקשר בין ערבי שירה בציבור לבין שרל’ה שרון שסחפה אותנו בשנות השמונים וריתקה אותנו למסך למשך ערבים שלמים. כמו בימים קדומים יותר נהגנו להצטרף לשירים שהיא שרה עם המשפחה. ורובם ככולם היו שירי ארץ ישראל היפה והטובה, שירי להקות צבאיות וכו’. כיום הדברים שונים, עכשיו נכנסו לערבי השירה הסוחפים האלו שירים נוספים: שירים מזרחיים, שירים ים תיכוניים – סגנונות אלה לא היו קיימים לפני עשרים שנה, בהחלט ניתן להצביע על התפתחות חיובית שבוודאי סייעה לפופולאריות של ערבי השירה בציבור – בימינו והרחיבה את קהל הנהנים ממנה.”